מוסיקה במשרה מלאה-עידן גרין
בשנת 2002 שכבתי על המיטה בחדר הקטן בפנימייה בה עבדתי והסתכלתי על חיי. הייתי מוסיקאי בן 25 שסיים לימודים ב"רימון" ונשאר עם הרבה פוטנציאל שלא מומש, למעט מספר הופעות והקלטות לעיתים רחוקות. את לחמי הרווחתי מעבודות שונות כגון מלצרות, שמרטפות ומכירות טלפוניות. בחדרי היו חבילת במבה כמעט גמורה ובקבוק קוקה קולה בטמפרטורת החדר. לא היה לי שום רכוש למעט התופים שלי ובמשך ימים שלמים חייתי ממעט אוכל-
אפילו מקרר לא היה לי. באותו זמן הייתי בוגר קורסים להתפתחות אישית ואני זוכר שאמרתי לעצמי "מה שווים כל הקורסים האלה אם עכשיו אתה שוכב על המיטה, אין לך מה לאכול, אין לך כסף ואתה לא עובד במקצוע שאתה הכי אוהב?".
נזכרתי באחת התובנות שהיו לי על המושג "בחירה". לבחור במשהו פשוט כי זו הבחירה שלי ולא על סמך נסיבות או שיקולים חיצוניים. ממש באותו רגע בחרתי להיות מוסיקאי. בחרתי בכישרון שלי, בדרך החיים שלי ובכל מה שיבוא אליי בעקבות הבחירה הזו. עזבתי את כל העבודות הצדדיות והתחלתי במסע.
לבחור במקצוע
במהלך חיינו אנחנו נתקלים בלא מעט אמרות כגון "אין כסף במוסיקה", "מוסיקה היא לא מקצוע" ו"מוסיקאי צריך לסבול כדי להצליח". ובעיתות משבר כמעט תמיד אנחנו שואלים את עצמנו האם הם החכמים שיודעים מה נכון ואנחנו הטיפשים שמפנטזים על מקצוע לא שפוי? אז נכון, יחסית לתעשיות הנפט וההיי-טק אנחנו לא נחשבים רווחיים וזה נכון שמוסיקה היא לא ממש מקצוע- היא דרך חיים. וזה אפילו נכון שיצירה מגיעה לרוב מתחושה של חוסר. ולמרות זאת, רוב האנשים בסתר ליבם נורא רוצים לדעת לשיר ולנגן, ולעשות את זה בצורה שהם גם יקבלו הכרה על מה שהם עושים. לא תפגשו הרבה מוסיקאים שחולמים להיות רופאים או עורכי דין... (למרות שאני מכיר כמה שפנו לראיית חשבון J).
במאמר שלפניכם תקבלו כלים על מנת להפוך את האהבה שלכם למקצוע מכניס. האמת היא, שהוא יכול להתאים לכל בעל מקצוע עצמאי.
לעבוד בשוק המוסיקה זה אומר כמה דברים:
- להיות בעל מקצוע ולדעת את העבודה (נגינה/ עיבוד/ הלחנה/ טכנאות קול)
- לדעת במה אתם טובים ( טכניקה, רגישות, תפיסה מהירה וכו...)
- יחסי אנוש
- הכרות עם העולם העסקי
- שיווק
להיות בעל מקצוע
"מקרר שלא מקרר הוא בסך הכול ארון לא מוצלח"
לכל מקצוע יש את הדרישות המינימאליות והערכים המוספים שלו. לדרישות מינימאליות אפשר לקרוא גם יושרה בסיסית(Basic integrity). עבור מתופף, שמירה על הקצב (Time keeping), היא יושרה בסיסית. עבור גיטריסט, לנגן עם כלי מכוון ולדעת סולמות, זו יושרה בסיסית. הסתכלו מהי היושרה הבסיסית בתחום שלכם והביאו את עצמכם ליכולות גבוהות בתחומים האלו.
מוסיקאים מקצועיים נמצאים בבדיקה מתמדת בנוגע למה עוד אפשרי ללמוד ואם יש צורך בכך מומלץ לקחת שיעורים מאדם שסומכים על דעתו ומעריכים את כישוריו.
שאלו את עצמכם מה היו מצפים ממישהו בקנה מידה גבוה ואמצו תכונות כאלה לעצמכם. מה הם ערכים מוספים? למשל, נגן שיודע לשיר קולות רקע, קלידן שמבין בסאונד ומתופף בעל ידע תיאורטי במוסיקה. האם יש לכם את אחד מאלו? מה יידרש מכם כדי שיהיה לכם? ההמלצה היא להפוך את הערכים המוספים לדרישות מינימאליות- כגישה לחיים.
לדעת את העבודה
שאלו את עצמכם לאן אתם רוצים להגיע...להיות הגיטריסט של פיל קולינס או לנגן בלהקת אירועים ישראלית? להיות מעבד מוסיקלי בתקליט הבא של יהודית רביץ או לנהל את להקת צעירי תל אביב?
להיות הגיטריסט של פיל קולינס זה אומר מגע עם תהילה ופרסום יחד עם פרנסה טובה- ומצד שני זה אומר להיעדר מהבית למשך חודשים ארוכים, לעבוד רק בזה בלי לגוון ולהיות חשוף לסביבה תחרותית.
לכל עבודה יש דרישות אחרות – בהפקה של פיל קולינס אתם תנגנו רק את השירים של פיל קולינס במשך כל התקופה –ערב- ערב. תידרשו להיראות טוב ולהקפיד לשדר אנרגיות טובות על הבמה ואולי אפילו ללמוד כמה צעדי ריקוד לחלק מהשירים.
בלהקות אירועים לעומת זאת אתם תידרשו לדעת לנגן מספר עצום של שירים מכל מני סגנונות ולזכור לנגן הכול ללא תווים- גם שם תידרשו להיראות טוב וללמוד כמה צעדי ריקוד.
אם יש לכם פנטזיה על עבודה מסוימת- כדאי שתדעו מה נדרש כדי להיות שם ופתחו מיומנויות מתאימות.
אם החלום שלכם הוא להקים להקת רוק מצליחה- אין שום טעם שתתמקדו בקריאת תווים כי לא יהיה לכם שימוש בזה ולו לרגע אחד. אולי עדיף שתמקדו את האנרגיה שלכם בסאונד הגיטרה שלכם, יכולת כתיבת השירים ובלדעת איך מקימים צוות מנצח. אתם רוצים לדעת מה הם הכישורים המתאימים לסוג העבודות שאתם בוחרים- ואותם לפתח. האם אתם מתחילים לראות את התמונה?
יחסי אנוש
"כל אחד הוא לקוח"
תקשורת היא המפתח לכול. בעוונותיי נהגתי פעמים רבות לרדות בנגנים. במהלך השנים צברתי כמה אויבים שנזהרו מלשתף איתי פעולה והפסדתי הרבה עבודה בעקבות זה. עבדתי על עצמי ונהייתי מאופק יותר, רגוע ומקבל. בסופו של דבר רובנו נמצאים במקצוע כי אנחנו מחפשים מקום להתבטא ולקבל את הערכתם של הסובבים. זה לא מזיק לזרוק מילה טובה מדי פעם ותמיד יש על מה. אם פגעתם במישהו תמיד תוכלו להתנצל ולבקש סליחה.
גם להגיע בזמן ולהיות אחראי על הציוד שלכם זה חלק מיחסי אנוש. מוסיקאים מקצועיים לא אוהבים אנשים שכל הזמן צריך "לטפל" בהם. זה לא שלא קורות תקלות מדי פעם אבל אם בכל הופעה מתבזבז זמן כי שכחתם להביא כבלים או שהגיטרה שלכם מרעישה- השקיעו זמן לפתור את הבעיה. אם אתם מאחרים סדרתיים הקפידו לצאת לכל מקום לפני הזמן שבדרך כלל הייתם יוצאים. בשוק הישראלי יחסית מקלים ראש על הרבה דברים כאלה אבל בחו"ל מקפידים מאד. אנשים מרוצים יקראו לכם שוב. לעומת זאת המאוכזבים יזהירו אחרים מלעבוד איתכם.
הכרה עם העולם העסקי
"אין בנאדם שקוראים לו מס הכנסה"
אתם נכנסים לשוק, ובשוק כל אחד רשאי למכור. הסחורה שאתם מוכרים היא את עצמכם והכישרון שלכם. התייחסו אל עצמכם כאל מוצר. על אף שזה נשמע קר וטכני- ככה זה עובד.
אתם רוצים לדעת להבחין מתי אתם מוסיקאים ומתי אתם אנשי עסקים.
אם אתם אומרים לעצמכם משפט כמו "אני אמן נשמה ולא מוצר!" כנראה שתשבו בבית עוד הרבה זמן.
זה לא שהנשמה שלכם לא חשובה –היא מאד חשובה, אתם פשוט צריכים להבין מתי להשתמש בה.
כשאתם מדברים עם מישהו שמעוניין לשכור את שירותכם, אתם רוצים לדבר כמו אנשי עסקים. אנשי עסקים מדברים במספרים ובעובדות. אתם רוצים להיות בקיאים במחירי השוק ולדעת כמה כסף נהוג לדרוש על כל עבודה. אם אתם עצמאיים כדאי שתפתחו תיק ברשויות המס והחזיקו את האישורים המתאימים לגביית התשלום. אם קראתם את השורה האחרונה ולא הבנתם על מה מדובר כדאי שתחפשו קורס או מידע על איך עושים זאת. יהיו אנשים שיגידו לכם "למה אתם צריכים את זה!? תעבדו ב"שחור" זה יותר טוב!" אנרגטית וגם ריאלית, עבודה מרובה ללא דיווח היא מקור לצרות. דמיינו שהבאתם ילד לעולם ולא רשמתם אותו במשרד הפנים. אולי לכם בהתחלה לא תהיה בעיה, אבל כשילדכם יגדל ויתפתח הוא יתקל בקשיים רבים. מי שעובד נכון עם רשויות המס זכאי לכל מני הטבות כגון הכרה בהוצאות הרלוונטיות לעסק כמו ציוד נגינה, חשבון טלפון ואפילו טיסות לחו"ל בנסיבות הקשורות לעבודה.
חשוב לזכור! אין בן-אדם ששמו "מס הכנסה". זהו בניין משרדים עם חדרים ממוזגים ובו יושבים אנשים שהעבודה שלהם היא לדאוג שאתם תשלמו את מה שאתם נדרשים לשלם ולא שקל יותר. אתם מוזמנים לקחת על עצמכם משימה ולטפח קשרים ברשויות. זה תמיד הולך יותר בקלות כאשר יש לכם מישהו שמכיר אתכם אישית ויודע מה הסיפור שלכם. כך, גם אם קורות תקלות, יש יותר סבלנות כלפיכם.
בנוסף לכל מה שהוזכר כאן, מומלץ לעבוד עם רואה חשבון בכדי להגיש דוחות יעילים.
דעו את הזכויות שלכם- מגיעה לכם תמורה עבור מה שאתם עושים.
ישנם גופים שונים שמטרתם לסייע למוסיקאים לקבל תמלוגים. אתם תידרשו למלא כמה טפסים אבל התמורה שווה את זה. לפני כמה שנים דיברתי על כך עם חבר והמלצתי לו ללכת לאיגוד המוסיקאים.
אחרי כמה ימים הוא התקשר והודה לי על כך שבזכות ההמלצה שלי הוא סוף- סוף גבה את התמלוגים שלו (לאחר שנים שלא עשה זאת) וסגר את המינוס בבנק. הבירוקרטיה הזו לא נוראית כמו שהיא נראית מבחוץ והכסף הזה יכול להיות יעיל מאד.
שיווק
"אתמול הופעתי עם ריטה, מחר עם ארצי ובשבוע הבא עם דיוויד בואי"
אם אתם רוצים להיות מוסיקאים עובדים, אתם רוצים שיכירו אתכם, אתם רוצים למתג את עצמכם בצורה כזאת שכאשר שמכם יוזכר זה יעלה באופן אוטומאטי מחשבות חיוביות. כדאי שתדעו מה הם היתרונות שלכם על פני האחרים. מתוך ההסתכלות הזאת אתם תתחילו לראות איך לשווק את עצמכם.
הפיקו לעצמכם כרטיס ביקור מרשים (זה לא עולה הרבה כסף וזה משאיר רושם טוב), הקימו אתר אינטרנט או דף ב-MY SPACE או שניהם ובלבד שתוכלו להפנות אנשים למקום בו יוכלו לשמוע ולראות מה אתם עושים. אתם רוצים לדאוג שאנשים ידעו על קיומכם ויחשבו עליכם רבות וטובות. אם יש לכם הזדמנות להופיע בטלוויזיה- קיפצו תמיד על המציאה כי זה יוצר גל של מודעות סביבכם.
הנגנים העסוקים ביותר כל הזמן מדברים על מה שהם עושים ויוצרים מודעות לקיומם.
חשוב שתהיו ישרים. אם אתם מחפשים "להיראות טוב" בעיני אחרים וממציאים כל מני דברים כמו "ניגנתי עם ריטה" ו"הקלטתי עם שלמה ארצי" כשלמעשה זה לא קרה, אתם יוצרים תוצאה הפוכה ממה שרציתם. מי שנמצא בשוק יודע מה קורה ואם סיפרתם למישהו שלפני שבוע הייתם בהופעות עם ריטה בארצות הברית והוא יודע שריטה בכלל בהקלטות בארץ- יצאתם שקרנים ולא אמינים.
זה בסדר להגיד שאתם מנגנים בלהקה מקומית שלא מופיעה הרבה. אם אתם מוסיקאים טובים, סמכו על האחרים שידעו לזהות את זה בכל מה שתעשו.
המלצה: נסו להשתמש כמה שפחות במונח "חלטורה"- בישראל זה לא נשמע טוב.
הפירוש האמיתי למילה חלטורה הוא ברוסית-עבודה צדדית או עבודה שנעשית בצורה לא טובה. נגנים רבים קוראים להופעה שהם לא אוהבים לנגן בה "חלטורה" כי זה נשמע להם COOL להביע שנאה כלפי מה שהם עושים. הם מנסים ליצור את הרושם שהם לא אוהבים את העבודה שלהם במחשבה שמישהו "יציל" אותם ויקרא להם ל"דברים הרציניים באמת". למעשה כשאנשים שומעים את זה הם אומרים לעצמם "מה, גם על ההפקה שלי הוא ידבר ככה?!"- ולא מעסיקים אותם.
דרכי הצטלבה פעם עם מתופף מוכשר ששמו לא מוכר כמו אחרים- אבל הבחור עובד בנגינה ומרוויח כסף עבור הופעות והקלטות ואנשים שוכרים את שירותיו לעניינים שונים. הבנתי ששמך לא צריך להיות "אשר פדי" או "אלון הלל" כדי להתפרנס ויחד עם זאת הבנתי דבר חשוב אפילו יותר- ישנם עוד כמה זמרים בשוק המוסיקה חוץ משלמה ארצי וגידי גוב וגם הם צריכים נגנים.
ישנם זמרים מפורסמים שמופיעים 8 פעמים בחודש בעונה החמה ולעומתם ישנם הרכבים ידועים פחות שמופיעים 15 פעמים בממוצע בחודש (לא משנה באיזו עונה)- אז איפה יש יותר פרנסה? מה יותר חשוב לכם, לנפנף בשם מפורסם או להרוויח כסף? זה לא שהם לא יכולים ללכת ביחד אבל הם לא תמיד הולכים ביחד. הופעתכם החיצונית היא גם דבר חשוב. ישנם מוסיקאים שנראים כמו קבצנים, מה שנקרא-'זרוקים'. אולי הגיע הזמן להגיד שהיחידים שזה מרשים אותם, אם בכלל, הם בני הטיפש-עשרה שנמצאים בשלב התפתחותי דומה. ראיתי פעם נגן ג'אז באירוע מכובד ביותר שלבש חולצת משבצות, מכנסי עבודה כמו של מוסכניק ונעלי הליכה של טיולים. מיותר להגיד שזה היה נראה מגוחך- וזה גם לא עשה חשק להקשיב למוסיקה שהוא ניגן. תארו לכם רופא שנראה ככה...לא הייתם מתקרבים אליו.
סיכום
לעבוד בשוק המוסיקה זו משימה שדורשת אורך רוח. לא פעם נתקלים בכל מיני אנשי עסקים שמבינים הרבה בעסקים ומעט במוסיקה- ובכל זאת מתעקשים להביע דעה מוסיקלית. לא פעם אתם תמצאו את עצמכם עם מוסיקאים שלא לקחו את עצמם ברצינות כמוכם והפער יודגש ברגעים קריטיים.
לא תמיד תקבלו מחיאות כפיים על מעשיכם. לא כולם יפרגנו ויקבלו את הדרך בה אתם מנגנים.
ועדיין- זהו מקצוע מתגמל ביותר. אם תעבדו נכון, אתם תוכלו גם ליהנות וגם להתפרנס יפה כתוצאה של מקום עבודה אחד- רוב האנשים לא מצליחים לממש את זה במקומות העבודה שלהם...
והכי חשוב- אתם יכולים ורשאים לחיות את החלום שלכם וזכאים לכל הטוב שבעולם- אתם מוסיקאים, אתם עוסקים במקצוע שעושה טוב לאנשים- מגיע גם לכם שיהיה לכם טוב!
בהצלחה,
